ציודרך חברה קבלנית 09 בע"מ נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

החלטה

העניין שבפני, בקשת הנתבעת לביטולו של פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 20.11.2013, לאחר שכתב התביעה נמסר כדין ביום 17.10.2013.

התובענה הינה תובענה הנוגעת לפיצוי אשר התובעת דורשת מאת הנתבעת, שהינה חברת ביטוח אשר ביטחה את השימוש בכלי רכב מ.ר. 87-617-70, ואשר נגנב ביום 29.5.2011. לטענת התובעת, הנתבעת הייתה חבה בתשלום שווי כלי הרכב אשר נגנב, בעוד הנתבעת דחתה את דרישתה של המבוטחת, בטענה כי התקיים חריג המביא להיעדר חבות בתשלום מכח פוליסת הביטוח אשר הונפקה.

הנתבעת טענה כי ישנה עילת ביטול פסק הדין מחובת הצדק, שכן התובעת לא תמכה תביעתה בתצהיר להוכחת נזקיה ולא הוכיחה את שווי כלי הרכב אשר נגנב והיה מבוטח, וכן נדרש סכום אשר אינו תואם את ההסכמות לגבי הפחתות משווי כלי הרכב, כפי שהדברים עולים מחוזה הביטוח הקיים בין הצדדים;

בנוסף טענה הנתבעת כי לגופו של עניין יש לה הגנה טובה בפני התובענה, שכן כלי הרכב נגנב לכאורה כאשר מפתחות המכונית נותרו במתנע וכלי הרכב היה מונע, ולגישתה אין חבות בפיצוי בנסיבות רלה; יתר על כן, טוענת הנתבעת כי דרישות המיגון אשר הכיסוי הביטוחי הרלוונטי לגביהן נתבע כעת, לא נתקיימו, ומדובר בתנאי מוקדם אשר היעדר קיומו מצדיק שלילת תגמולי הביטוח על פי רשימת הביטוח;

לגבי סיבת המחדל מציינת הנתבעת כי מדובר במחדל פרוצדורלי הנובע מכך כי התובענה נמסרה לסניף אחד, אשר בו לא מנוהלות התובענות, ועד להעברת התובענה לגורם המתאים אצל חברת הביטוח נגרם עיכוב אשר בעטיו לא הוגש כתב ההגנה במועד – ולגישתה אין מדובר בזלזול מופגן אלא בטעות אנוש.

התובעת השיבה לבקשה ולגישתה אין הצדקה לביטול פסק הדין.

הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395. זהו אינו המקרה כאן, שכן לא נפל פגם במתן פסק הדין. טענת הנתבעת כי נפל פגם או טעות בפסק הדין, נוגעת לטענות ההגנה ולא לפגם טכני במתן פסק הדין, ומדובר בטענות שאינן רלוונטיות לשאלת ביטול פסק דין מחובת הצדק.

להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.

במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).

במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.

לאחר בחינת טענות ההגנה, סבורני כי אכן לנתבעת ישנה הגנה אפשרית בפני התובענה, בשים לב למכלול טענותיה, ולא ניתן לומר כי ביטול פסק הדין יהא חסר תכלית לחלוטין. ככל שקיימת אפשרות כי חלק מטענות ההגנה תתקבלנה, והדבר יוביל למתן פסק דין אחר או שונה מזה אשר ניתן בפועל – די בכך כדי להצדיק ביטול פסק הדין.

בכל הנוגע לשאלת פסיקת ההוצאות, הרי שברי כי הנתבעת במחדלה הביאה לכך כי יינתן פסק דין, תוגשנה בקשות לביטול פסק דין, ותוגשנה תשובות, ומוצדק במקרה זה להטיל את הוצאות ההליך על הנתבעת.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על ביטול פסק הדין אשר ניתן ביום 20.11.2013.

הנתבעת תישא בהוצאות ההליך בסך 3,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

כתב הגנה יוגש בתוך 30 ימים מהיום, ככל שלא יוגש, יושב פסק הדין על כנו.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"ד, 25 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: